שיטות לקביעת גודל פוזיציה בחוזים עתידיים

רוב הסוחרים משקיעים את רוב הזמן בשאלה מתי להיכנס, ומעט מאוד זמן בשאלה בכמה. אבל גודל הפוזיציה קובע במידה רבה אם רצף הפסדים יהיה תקלה קטנה או סוף החשבון. במאמר הזה נעבור על השיטות הנפוצות, עם דוגמאות היפותטיות בלבד.

למה גודל פוזיציה חשוב כל כך

אותה אסטרטגיה בדיוק, עם אותן כניסות ויציאות, יכולה להניב תוצאות שונות לגמרי בגדלי פוזיציה שונים. גודל גדול מדי מגדיל את התנודות בחשבון עד שרצף הפסדים רגיל מוחק אותו. גודל קטן מדי לא מסכן את החשבון, אבל גם לא מנצל את היתרון אם הוא קיים.

גודל פוזיציה הוא גם החלק בניהול הסיכונים שהכי קל למכן. ברגע שהכלל מוגדר, המחשב יכול לחשב אותו בכל עסקה בלי שיקול רגשי. ראו גם ניהול סיכונים לסוחרים אלגוריתמיים.

שיטה 1: מספר חוזים קבוע

השיטה הפשוטה ביותר: תמיד אותו מספר חוזים, למשל 2 חוזי MNQ, בלי קשר למצב.

• יתרונות: פשוטה להבנה ולביצוע, קל להשוות תוצאות בין תקופות.
• חסרונות: הסיכון בדולרים משתנה מעסקה לעסקה לפי מרחק הסטופ. עסקה עם סטופ של 40 נקודות מסכנת פי ארבעה מעסקה עם סטופ של 10 נקודות.

מתאימה בעיקר לאסטרטגיות שבהן מרחק הסטופ כמעט קבוע, או כנקודת התחלה בתקופת בדיקה.

שיטה 2: סיכון כאחוז קבוע

כאן קובעים מראש כמה כסף מוכנים להפסיד בעסקה, ומחשבים את מספר החוזים לפי מרחק הסטופ:

מספר חוזים = סכום הסיכון / (מרחק סטופ בנקודות × ערך נקודה לחוזה)

דוגמה היפותטית: חשבון של 50,000 דולר, סיכון של 0.5% לעסקה, כלומר 250 דולר. ב-MNQ כל נקודה שווה 2 דולר לחוזה. עם סטופ של 25 נקודות, הסיכון לחוזה הוא 50 דולר, ולכן 5 חוזים. עם סטופ של 50 נקודות - 2 חוזים (עיגול כלפי מטה מ-2.5).

• יתרונות: הסיכון בדולרים כמעט אחיד בכל עסקה, והגודל קטן אוטומטית כשהחשבון מצטמק.
• חסרונות: דורש חישוב בכל עסקה, ותלוי בכך שהסטופ באמת יתמלא במחיר המתוכנן.

שיטה 3: גודל לפי תנודתיות (ATR)

ATR (Average True Range) מודד את הטווח הממוצע של נר בתקופה האחרונה. השיטה מקטינה את הפוזיציה כשהשוק תנודתי ומגדילה אותה כשהוא רגוע, כך שהסיכון הצפוי נשאר דומה.

הגרסה הנפוצה: הסטופ מוגדר כמכפלה של ה-ATR (למשל פי 1.5), ואז מחשבים את מספר החוזים לפי שיטת האחוז הקבוע. דוגמה היפותטית: אם ה-ATR עלה מ-20 ל-40 נקודות, הסטופ מתרחב פי שניים, ומספר החוזים יורד בחצי.

• יתרונות: מתאים את עצמו לשינויים בשוק, ומונע סטופים צפופים מדי בימים תנודתיים.
• חסרונות: ATR מגיב באיחור, ובמעבר חד לתנודתיות הוא עדיין משקף את התקופה הקודמת.

שיטה 4: קריטריון קלי - ולמה להיזהר

קריטריון קלי הוא נוסחה מתורת ההימורים והמידע שמחשבת איזה חלק מההון לסכן כדי למקסם את קצב הצמיחה לטווח ארוך, בהינתן הסתברות לזכייה ויחס בין רווח להפסד. בגרסה הפשוטה:

חלק קלי = הסתברות זכייה − (הסתברות הפסד / יחס רווח-הפסד)

דוגמה היפותטית: הסתברות זכייה של 50% ויחס רווח-הפסד של 1.5 נותנים 0.5 − 0.5/1.5, כלומר בערך 17% מההון לעסקה. זה מספר גבוה מאוד עבור רוב הסוחרים.

הבעיות המעשיות:

• הנוסחה מניחה שאתם יודעים את ההסתברויות האמיתיות. בפועל יש לכם רק הערכה מבקטסט, שכנראה אופטימית. ראו התאמת יתר באסטרטגיות מסחר.
• גם עם נתונים נכונים, קלי מלא יוצר תנודות חדות מאוד ו-drawdown עמוק.
• הוא לא מתחשב במגבלות חיצוניות כמו drawdown מקסימלי של prop firm.

לכן מי שמשתמש ברעיון בכלל, בדרך כלל לוקח רק חלק קטן ממנו (חצי קלי, רבע קלי ומטה), ומתייחס אליו כגבול עליון ולא כיעד.

גודל פוזיציה ביחס ל-drawdown של prop firm

בחשבון prop firm, הנכס האמיתי שלכם הוא לא גודל החשבון הנומינלי, אלא המרחק עד גבול ה-drawdown. חשבון של 50,000 דולר עם drawdown מקסימלי של 2,000 דולר (מספרים היפותטיים) מתנהג, מבחינת סיכון, כמו חשבון של 2,000 דולר.

לכן הגיוני לחשב את הסיכון לעסקה כאחוז מהמרחק עד ה-drawdown, לא מגודל החשבון:

• סיכון של 0.5% מ-50,000 הוא 250 דולר - 12.5% מה-drawdown המותר. שמונה הפסדים רצופים וזהו.
• סיכון של 5% מה-drawdown הוא 100 דולר, ומשאיר מקום לרצף הפסדים ארוך בהרבה.

אם ה-drawdown הוא נגרר (trailing), המרחק משתנה עם הזמן, וכדאי לחשב מחדש. ראו סוגי drawdown ב-prop firms, ובדקו תמיד את הכללים העדכניים במרכז העזרה הרשמי של החברה.

עיגול וחוזי מיקרו

חוזים עתידיים נסחרים ביחידות שלמות, ולכן החישוב כמעט תמיד דורש עיגול. כלל פשוט: תמיד לעגל כלפי מטה. עיגול כלפי מעלה מגדיל בשקט את הסיכון מעבר למה שהחלטתם.

חוזי המיקרו (MNQ, MES) הם עשירית מגודל חוזי ה-E-mini (NQ, ES), ולכן מאפשרים דיוק רב יותר. אם החישוב יוצא 0.6 חוזה NQ, אי אפשר לבצע אותו - אבל 6 חוזי MNQ אפשר. פירוט במאמר מיקרו מול מיני.

דוגמה מלאה: מחישוב לביצוע

נחבר את השיטות לתרחיש היפותטי אחד. חשבון prop עם מרחק של $2,000 עד גבול ה-drawdown. הסוחר בוחר לסכן 5% מהמרחק בכל עסקה, כלומר $100. האסטרטגיה מציבה סטופ במרחק 1.5 ATR, וה-ATR כרגע 16 נקודות ב-NQ, כך שהסטופ במרחק 24 נקודות.

1. סיכון לחוזה MNQ: 24 נקודות × 2 דולר = $48.
2. מספר חוזים: $100 חלקי $48 נותן 2.08, ואחרי עיגול כלפי מטה, 2 חוזי MNQ.
3. בדיקת תקרה: התקרה הקשיחה שהוגדרה לחשבון היא 4 חוזי MNQ, כך שהחישוב בתוך הגבול.
4. בדיקת עלויות: עמלות והחלקה צפויה מוסיפות מעט לסיכון בפועל. אם הסיכון האמיתי מתקרב מדי ל-$100, אפשר לבחור חוזה אחד.

ביום תנודתי שבו ה-ATR קפץ ל-40 נקודות, הסטופ יהיה 60 נקודות, הסיכון לחוזה $120, והחישוב יוביל לאפס חוזים. זו לא תקלה: זו השיטה שאומרת שהעסקה גדולה מדי לחשבון הזה ביום הזה. מותר לוותר עליה.

טעויות נפוצות בקביעת גודל

• שכחת ערך הנקודה - ערך הנקודה שונה בין חוזים. טעות בין NQ ל-MNQ היא טעות פי עשרה.
• חישוב לפי היתרה ולא לפי המרחק - בחשבון prop, זו הדרך הקצרה לגודל מוגזם.
• שינוי השיטה אחרי הפסד - מעבר מאחוז קבוע ל"עוד חוזה אחד כדי להחזיר" מבטל את כל ההיגיון.
• אי-עדכון אחרי שינוי במרחק - כשה-drawdown נגרר, המרחק משתנה, וגם הגודל צריך להשתנות.

עיקרי הדברים

• גודל פוזיציה קובע אם רצף הפסדים הוא תקלה או סוף החשבון.
• מספר קבוע פשוט, אבל הסיכון בדולרים משתנה; אחוז קבוע מאחיד אותו.
• גודל לפי ATR מתאים את הסיכון לתנודתיות.
• קריטריון קלי מלא אגרסיבי מדי לרוב הסוחרים; אם בכלל, רק חלק קטן ממנו.
• ב-prop firm, חשבו סיכון ביחס ל-drawdown, עגלו כלפי מטה והשתמשו במיקרו לדיוק.

WeCore מאפשרת להגדיר גודל פוזיציה לכל חשבון ותקרת חוזים קשיחה שנאכפת אוטומטית, כך שגם סיגנל משובש לא יעבור את הגבול שקבעתם. אפשר לנסות את ההגדרות קודם במצב סימולציה.